דימוי גוף- מהו, איך נוכל לשנות אותו וכיצד הפכה האישה לגבר

דימוי הגוף הוא מערכת היחסים שיש לנו עם גופנו, המורכבת ממערכת דימויים שמוטבעת במוחנו, מערכת יחסים הנוצרת ומתבססת למן לידתינו ולאורך שנות ההתבגרות. ככזה, הוא מושפע ממה ששמענו על גופנו בילדותנו, ממה שראינו כמודל והפער שבין המודל החברתי הנבחר ל"גוף מושלם", לבין גופנו אנו. הוא מושפע גם מסך החוויות הגופניות שהיו לנו עם גופנו: האם ספגנו כאב בילדות? האם הוכינו, נחדרנו, נפצענו- פיזית ו/או נפשית? ומה היו מסקנותינו בנוגע לגוף זה, שבו אנו חיים- האם אנחנו סומכים עליו ומאמינים בו, או מפחדים שמשהו יקרה לו משום שהוא הכזיב אותנו והתגלה כחלש וחולה? האם נגעו בגופנו באהבה ועדינות, מגע שהיה מותאם לרגע ולצורך? מגע שיעודד תחושת אהבה וכבוד גם לגוף המתבגר ומתפתח? או מגע שהוא גס או אלים או לא אישי, שיכול להביא לתחושות שנאה ומשטמה לגוף? גם התבוננות באנשים אחרים, המתבוננים בגופם, משפיעה על הדימוי שנפתח בעצמנו. אם התבוננו באמא שלנו, המתבוננת בעצמה במראה ועל פניה הבעה של הנאה מגופה, במוחנו ייקלט דימוי של הנאה ממראה הגוף. אך אם אמא שלנו לא היתה מרוצה ממה שראתה במראה ואף התנהגה בהתאם, במוחנו ייקלט מידע המקשר בין הגוף שלנו לסבל ולסלידה. הדרך שבה אנשים אחרים התבוננו בגופנו העירום, אף היא תורמת באופן ישיר למידע שנאגור במוחנו ויבוא לידי ביטוי כאשר אנו נתבונן בגופנו. וכך נבנית לה מערכת יחסים בינינו לבין גופנו, שתשפיע באופן ישיר ומכריע על מה שנרגיש ונחשוב על גופנו למשך כל שנות חיינו. (מתוך הספר "נשים לגופן")."

היופי הנשי נחשב למשאב חשוב עבור האישה בחברה שבה אנו חיים. לפיכך, נשים נוטות יותר לקשור בין דימוי הגוף שלהן לבין דימוי העצמי שלהן בכללותן. "לגוף הנשי יש מגוון צורות, אך כולנו נשפטות על פי מדדים בלתי הגיוניים, המייצרים דימוי יופי אידיאלי, בלתי מושג עבור מרביתנו" (מתוך הספר "נשים לגופן" עמ' 27 התקשורת מהווה זירה חברתית מרכזית בבחינת האישה את מקומה למול החברה. ניתוח של האופן שבו מוצגות נשים בתקשורת הישראלית, מציג תמונה שבה האישה היא המיעוט, "האחר", החריג, הפגום והדורש תיקון. לדוגמה: קרין גורן, קונדיטורית ידועה ומוערכת, השתתפה בתוכנית טלויזיה והוצפה ביקורת קשה ואכזרית משום שהיא בעלת מבנה גוף מלא, ואף אינה מוכנה להתנצל על כך או לסבול ממנו..

כל אלו ועוד מהווים גורמים המשפיעים על האופן שבו תתפוס האישה את גופה ועל דימוי הגוף שיצרב במוחה. זהו הזמן לבדוק כיצד עולם פטריארכלי, הנוקט תמיד נקודת מבט גברית, משפיע על הנשים החיות בחברה בת זמננו. נשים בעלות גוף נשי אך בעלות מבט גברי-חברתי.

אחת הקלישאות, שלפיהן "סקס מוכר יותר", גורמת לעולם הפרסום להתעלם מהעובדה שהנשים הן יצורים מורכבים, ולהתרכז אך ורק במיניות שלנו- כפי שהיא משתקפת בעיניים גבריות. בהתאם: האישה תהיה נמוכה בהשוואה לגבר, כדי לשמר את עוצמתו ועליונותו הפיזית. גופה יהיה ללא שיערות, חלק מקמטים ונערי, בדרך כלל רזה באופן בוטה. פעמים רבות הדוגמנית לא תהיה אישה בשלה, אלא נערה שהיא עדיין קטינה, שתשמש כייצוג (שאינו מייצג כלל, כמובן) עבור כל המגזר הנשי. כמו-כן, גופה יוצג כנקי באופן אובססיבי (למשל בפרסומות לטמפונים או ל"תרחיץ אינטימי"), חף מכל הפרשה שהיא. יכולת הדיבור שלה בדרך כלל שולית ופעמים רבות היא תוצג בתנוחת גוף המשדרת כניעה, כגון: כריעה, שכיבה על הצד וכדומה... האישה בדרך כלל הופכת לאובייקט, משום שהיא מוצגת בעיקר כקולב למוצרי צריכה, ובכך הופכת לנחותה מהמוצר עצמו. לעיתים רק חלק מגופה מוצג, ללא ההקשר של הגוף המלא, כמו: רק השפתיים, רק החזה, רק רגל או שיער או יד או עין- פיסה המעידה משהו על "השלם הסקסי". (מתוך הספר "נשים לגופן"). כל אלו ועוד מהווים גורמים המשפיעים על האופן שבו תתפוס האישה את גופה ועל דימוי הגוף שיצרב במוחה. טובי בראונינג, מפתחת שיטת "עוצמת הרכות", כותבת בפליאה על הרצון הנשי לשינוי הגוף: "עוצמת הסלידה שנשים חשות נגד בשרן, גובלת לעיתים באלימות. אילו רק יכלו לקרוע מעליהן פיסות בשר 'מיותר', היו עושות זאת. לעת עתה הן משתדלות לעשות כן על ידי שאיבת שומן, דיאטות, משלשלים, משמעת כושר וכדומה. איכה הפך החומר, המגלם את החיים בכוככבנו זה, שנוא כל כך?" (בראונינג, כיצד הפכה האישה לגבר, עמ' 48). הפחד מהנשי הפך למציאות שלנו כחברה אנושית, הדוחה את הישות הנשית, על חוכמתה, הקצב האיטי והרגוע שלה, נטייתה לחיי שיתוף וקהילה. משבר זה גורם לסבל גם בתוך חברת בני האדם וגם עם הישות הנשית הגדולה, כדור הארץ, אמא אדמה. למעשה, מתוך הרצון לשיוויון בין המינים, החלפנו שוויון בזהות, גרמנו לנשים לרצות להיות דומות לגבר ובכך חייבנו את הנשים לעוינות כפי גופן וטבען, הרס עצמי, הקשיית הגוף והנפש.

בפוסט הבא ארחיב על תפקיד הפסיכואנליזה בביטול ההיסטורי של גוף האישה (כן, פרויד שיחק תפקיד מרכזי בסיפור הזה!) וכן על הקשר שבין פגיעות מיניות בילדות להפרעות אכילה ודימוי גוף נמוך בבגרות..